ימי חג למטפל/ת זר/ה בסיעוד: תשעה ימים, לפי איזה לוח, ומה קורה אם עבדה

החוק מזכה מטפל/ת זר/ה בסיעוד ב-9 ימי חג בשנה, על פי חגי דתה או על פי חגי ישראל, לפי בחירתה. הבחירה נכתבת על כרטיס המטפל/ת ונשארת קבועה, לא משתנה בכל שנה בלי שיחה איתה.

מי שבוחרת בלוח הישראלי מקבלת תשעה ימים קבועים בכל שנה: שני ימי ראש השנה, יום כיפור, סוכות, שמיני עצרת, פסח, שביעי של פסח, יום העצמאות ושבועות. מי שבוחרת בחגי דתה, המשפחה מזינה את התאריכים בעצמה, לפי מה שחשוב לה.

לוח החגים כתוב בחוזה ההעסקה, בשפה שהמטפל/ת מבינה, בדיוק כמו יום המנוחה השבועי שלה. זה נותן לשני הצדדים ודאות מראש לאורך כל השנה, ולא רק בחודש שבו יוצא חג: אפשר להסתכל על הלוח בתחילת השנה ולדעת מראש אילו ימים צפויים, בלי לברר כל פעם מחדש.

ביום חג שהמטפל/ת נעדרת בו, מותר לה להיעדר מהעבודה בלי שהיום הזה ינוכה מהשכר החודשי שלה. השכר ממשיך כרגיל, בדיוק כמו בכל חודש אחר. זה נכון בלי קשר לאיזה לוח נבחר: גם יום חג מהלוח הישראלי וגם יום חג מחגי דתה, אם נלקח, לא מנוכה.

יום שהיא מבקשת לנצל לעצמה ואינו ברשימת החגים שסוכמה איתה, גם אם מרגיש לה כמו חג, הוא עניין של ימי חופשה, לא של ימי החג: שתי זכויות נפרדות, עם כללים נפרדים.

אם ביקשתם ממנה לעבוד ביום חג, מגיעה לה תוספת בשיעור 150%: יום עבודה מלא ועוד שעה אחת, שניהם ב-150%, מעל השכר החודשי הרגיל שממשיך כרגיל. בשכר מינימום זו תוספת קבועה של ‏439.73 ‏₪ על כל יום חג שעבדה בו, אותה תוספת שמגיעה על יום מנוחה שעבדה בו.

מי שמשתכרת יותר משכר המינימום מקבלת תוספת יחסית לשכר שלה, לא את הסכום הקבוע: מטפלת בשכר של ‏9,000 ‏₪ מקבלת ‏614 ‏₪ על אותו יום חג.

חג שחל בדיוק ביום המנוחה השבועית שלה נחשב יום מנוחה, לא יום חג בנפרד. אם עבדה בו, זו עבודה ביום מנוחה, בתשלום אחד לפי הכלל שבסעיף הקודם, לא פעמיים.

לא. יום חג שעבדה בו הוא יום עבודה בתוספת, ואינו מוריד אחד מתשעת ימי החג שלה. רק יום חג שנלקח, כלומר יום שבו נעדרה מהעבודה, מוריד אחד מתשעת הימים. כך אפשר להגיע לסוף השנה עם 9 ימי חג שנוצלו, בלי קשר לכמה מהם היא עבדה בהם בפועל.

הרישום הנכון הוא בטופס השעות החודשי, ליד יום המנוחה השבועית: לכל יום סוג אחד. בלי רישום בזמן, בסוף החודש כל צד זוכר אחרת, ואי אפשר לדעת בוודאות אם היה חג, אם עבדה בו, ואם התוספת שולמה.